משנכנס אב ממעטין בשמחה
שימו לב, לא שאין שמחה
אלא שממעטין בה.

אחרי חורבן בית המקדש מרוב עוצמת הצער,
חשבו האנשים לבטל שתיית יין ואכילת בשר עד שיבנה המקדש מחדש

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בשניה רָבוּ פרושים בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן. נטפל לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ,

אָמַר לָהֶם: בָּנַי, מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם אוֹכְלִים בָּשָׂר וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִים יַיִן?

אָמְרוּ לוֹ: נֹאכַל בָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁו בטל?

וְנִשְׁתֶּה יַיִן שֶׁמִּמֶּנּוּ מנסכים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁו בָּטֵל?

אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֶחֶם לֹא נֹאכַל, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מנחות

–         אֶפְשָׁר בְּפֵרוֹת.

–         פֵּרוֹת לֹא נֹאכַל, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִּכּוּרִים.

–         אֶפְשָׁר בְּפרות אחרים

–         מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה, שֶׁכְּבָר בָּטֵל ניסוך המים .

שָׁתְקוּ.

אָמַר לָהֶם: בָּנַי, בּוֹאוּ וְאֹמַר לָכֶם: שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כל עיקר אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נגזרה גזרה;

וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי אֶפְשָׁר, שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּ.

אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: סד אדם את ביתו בסיד ומשיר בו דבר מועט

עושה אד םכל צרכי סעודה ומשיר בה דבר מועט

ועושה אישה כל תכשיטיה ומשירת דבר מועט

שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם … תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהילים קלז, ה-ו).

וְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בשמחתה

שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַיִם … שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ" (ישעיה סו, י).

האנשים שבדור החורבן נאלצו ללמוד לצמצם את הצער

ואנו, שרחקנו כמעט אלפיים שנה מהחורבן,

לא תמיד חשים את עוצמת הכאב

ולא תמיד מבינים מה בדיוק חסר לנו כאשר בית המקדש לא קיים

אנו צריכים להתאמץ וללמוד

להתאמץ להבין

להתאבל

להרגיש שחסר.

במעגל השנה – אייר

שמו העברי של חודש אייר הוא זיו.
זיו משמעותו אור- אבל לא מקור האור
אלא ההילה של מקור האור, החזר האור.
ואכן האור הגדול בקע בחודש ניסן – ליל הסדר היה מפץ של אור גדול, גאולה עצומה לעם ישראל.
אייר הוא חודש שיש בו החזר אור מהאור הגדול של ניסן,
חודש שכולו מימוש האור הגדול של ניסן – בעבודה עצמית.

ניסן – התגלות של הקב"ה עלינו – התערותא דלעילא.
אייר – מאמצים שלנו להתקדם ולהתקרב לקב"ה – התערותא דלתתא.

בחודש ניסן – פסח ראשון -שבו ה' בא אלינו וגאל אותנו "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"
אייר הוא חודש שבו עמ"י נלחם בעמלק בעצמו. חודש שבו חל פסח שני – אותו ביקשו בנ"י בעצמם.

ונקודה לסיום –
אייר הוא המעבר מקרבן העומר – קרבן שעורים
לקרבן שתי הלחם – קרבן חיטים
(ויש עוד הרבה הרבה להאריך במהות הענין..)

חודש ניסן

אנו קוראים בשבת שלפני ראש חודש ניסן,
את פרשת החודש – המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל כאשר נוצרו ונהיו לעם:
”הַח ֹדֶ שׁ הַזֶּה לָכֶם ר ֹאשׁ חֳ דָ שִׁים
רִ אשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְ שֵׁי הַשָּׁנָה” (שמות יב,ב)
אומר השפת אמת על מצוה זו (תפארת ישראל פרק לב):
'החדש הזה לכם' ואמרו חז"ל: נתקשה משה רבנו
ע"ה והראהו כזה ראה וקדש. הענין הוא כי הקב"ה מסר קידוש
החודש לבני ישראל. היינו שכפי מה שמרגישין המה ההתחדשות,
כך מתנהג העולם בזה ההתחדשות.
וכאשר היו מקדשין על פי הראיה הרגישו בני ישראל התחדשות
בכל ראש חודש מטוב הגנוז, שבזה הטוב מחדש הקב"ה מעשה
בראשית, כמו שכתוב 'מחדש בטובו"'.
כלומר אנו אמורים להרגיש בראש חודש מן ההתחדשות,
באופן כזה שהרושם וההשפעה של ההתחדשות הזו על עמ“י
תשפיע על כל העולם. אלא שכעת, שאין סנהדרין ולא מקדשין
על פי הראיה, אנו לא זוכים להרגיש את ההתחדשות המלאה
של הטוב הגנוז, שמתעוררת בכל חודש וחודש .

אבל איפה אנחנו ואיפה התחושה הזו של התחדשות?
עדיין לא זכינו.
באיזה שהוא מקום, אנו חיים את חיינו תוך ריצה אחרי השיגרה
הסוחפת.
וכעת, לפתע אנו צריכים לעצור הכל ולהתכנס הביתה.
לעצור את המירוץ, את התבהלה שאנו מצויים בה ולחשוב.
להיות עם עצמינו, להיות עם המשפחה המצומצמת שלנו.
לעצור את החיים הנוחים ולהקריב את השיגרה האהובה עלינו בשביל
הזולת, בשביל למנוע הדבקות.
מתוך חיי הנוחות שלנו, פתאום אנחנו עוצרים, ויש לנו זמן להתבונן
ולהבין מה עדיין אין לנו.
כי גם כאשר אנו חיים בדור שבו יש לנו אוכל בשפע, ב“ה,
ביגוד לכל אחד מבני הבית לפי צורכו,
בדור שבו גם לאדם העני ביותר יש פלאפון אישי
בדור שבו כל אחד יכול להרשות לעצמו לקנות לחם, ביצים וגבינה
דור שבו אולי חשבנו שיש לנו כל מה שאנו זקוקים לו…
מתברר שחסר.
אנו עדיין זקוקים להרבה.
עוד לא זכינו להכיר את אותה הרגשת התחדשות מידי ראש חודש,
עוד לא זכינו לקדש את החודש על פי ראיה. לזכות לגאולה,
למקדש, לנבואה.
שנזכה עוד השנה – לאכול מן הזבחים ומן הפסחים


חודש אדר

מדוע נקרא חג הפורים בשם זה?

מדוע חשובה כל כך אותה ההגרלה שעשה המן,

שדוקא על שמה נקרא החג פורים?

מסביר הרב יעקב משה חרלפ זצ"ל:

המן ועמלק חושבים שהכל במקרה

ולכן המן עושה הגרלה כשהוא רוצה לעקור את עם ישראל

לעומת זאת,

עם ישראל ביום הקדוש ביום,

ביום הכיפורים,

שהוא כ-פורים

עורכים הגרלה בין שני שעירי עיזים

ומכריזים : הגורל לה' !

להראות שהכל מאת ה' בכוונה מדויקת ומכוונת.

פורים שמח!

חודש שבט

בחודש שבט – רבים מסתכלים קדימה

השרף עולה באילנות, הטבע מתחיל להתכונן

וגם העיניים של רבים נשואות כבר הלאה:
חלק מתחילים לדמיין את פסח, לנקות ולמרק
בחנויות כבר מכירות סוף עונה בשיאן
והתחפושות ממלאות את המדפים

כאילו חודש שבט הוא רק חודש מעבר,
חודש שעוברים דרכו אל החודשים הבאים

ואנחנו רוצים להתמקד בו

להעצר

להתבונן

בראש השנה קצת אחר

טו בשבט!

כולם מכירים את בעלי החיים שמובאים כקרבן בבית המקדש.

ומה עם קרבנות "צמחוניים"?

אילו צמחים מופיעים במקדש?

קרבנות המנחות

ביכורים ושבעת המינים

אזוב במצוות פרה אדומה

מצוות ארבע מינים שמיוחדת יותר בבית המקדש

מורביות של ערבות בסוכות

מוזמנים למצוא עוד ועוד…

ואתגר ממוקד יותר : נסו למצוא היכן מופיעים שבעת המינים בבית המקדש – ולא רק בביכורים

חודש טבת – חודש חשוך או חודש טוב?

אלול הוא רחום, תשרי חגיגי

אדר הוא צוהל, ניסן אביבי

ואני יותר אוהבת

דווקא את טבת

ששמו טוב והוא גשום ושגרתי

(מתוך החוברת: "חם-קר -חמשירים לפי עונות השנה")

שמו של חודש טבת נגזר מהמילה טוב – למרות שבחודש זה אנו מציינים כל מיני רעות וצרות – שלוש מהן היו בח', ט' וי' בטבת :  "בשלש מכות בחודש הזה היכני. מלך יון אנסני לתרגם התורה ליונית בשמונה בטבת, בתשעה בטבת מת עזרא הסופר, ובעשרה בטבת בעצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים".  (מתוך סליחות לעשרה בטבת) 

אז מה כל כך טוב בחודש עם צרות?
חודש טבת מלמד אותנו שדווקא עמוק בתוך החושך, מסתתר הטוב. מסתתר האור. בתקופה של קושי – יש שם טובה גדולה שמוטמנת ונעלמת כרגע מעיננו.
לא בכל שלב אפשר לגלות אותה, לא בכל זמן נוכל לקלוט אותהאבל הטוב שם.גם הטובה שצומחת מתוך המצב המורכבויותר בעומק – גם המצב המורכב עצמו הוא טוב. 
תקופת טבת מסיימת את תקופת הימים החשוכים ביותר, הלילות הארוכים ביותרהימים מתחילים לאט לאט להתארךוהאור הולך ונגלה.
בתוך הימים הללו, מגיע עשרה בטבת
ובו אנחנו מנסים לתת לילדים לטעום טעימה קטנהמהאור הגדול שהיה בבית המקדשהאור – שהוא עצמו טוב"וירא אלוקים את האור כי טוב.." (פרשת בראשית)האור שהקב"ה גנז
האור שטמון בבית המקדש (וגם טמון בתורה הקדושה, בשבת, בחנוכה ועוד ועוד) 


וכעת…
איך אתם מציגים לילדים את נושא בית המקדש
היום, יום צום ותענית?

איך אתם מעבדים את נושא החורבן?

אשמח מאוד לשמוע ממך. 

אני למשל חולמת להכין איתם את בית המקדש מקרטונים ונייר צבעוני – לשבת לגזורלחברלצבועלהצמיד, ולהגיע לדגם משלנו.

האם נצליח?  אעדכן אם תרצו… 


חודש כסלו – חודש של חושך ואור

חודש כסלו, שימיו מתקצרים והולכים, ולילותיו מתארכים והולכים
הוא חודש שתחילתו נראה חושך
אבל כאשר מגיעים לסופו – מגלים בו את האור הגדול של חנוכה.

האור הגדול של חנוכת המקדש.

ירושלים אורו של עולם – כי מבית המקדש יוצאת אורה לעולם, יוצאת הוראה לעולם. יוצאת התורה לעולם.

חודש כסלו הוא חודש שבו עוסקים באור, גם כאשר מרגישים שבחוץ חשוך
מפני שבעם ישראל – תמיד האור בולט על רקע החושך.

תמיד האור הגדול וההודיה הגדולה בולטים על רקע הצרות והקושי.

ואור הגאולה שהולך ומתגלה – בולט במיוחד על רקע הגלות הקשה שעברנו.

בין כסה לעשור

מדוע הכהן הגדול לובש בגדי לבן ביום הכיפורים?

ביום הכיפורים, היום הקדוש ביותר, נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים – אל תוך המקום הקדוש ביותר:
קודש הקודשים.

"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם" (ויקרא ט"ז)

הכהן הגדול לובש דווקא בגדי לבן כאשר נכנס אל הקודש פנימה, ולא את בגדי הזהב הרגילים.

אילו הם בגדים מיוחדים ויקרים שהכינו לו לרגל היום הקדוש, בגדים שהוא לובש ונגנזים במוצאי יום הכיפורים:

"בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פִּלּוּסִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם הִנְדּוֹיִין שֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מָנֶה, וּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, הַכֹּל שְׁלשִׁים מָנֶה. אֵלּוּ מִשֶּׁל צִבּוּר. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף, מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ" (יומא פרק ג')

מה בעצם הטעם של לבישת בגדי לבן?

רבינו המהר"ל מפראג מביא הסבר בסיסי – לבן פירושו פשוט.
פשטות הנדרשת לעבודת היום הקדוש.

"והצבע הלבן יש בה הפשיטות הגמור כי לא נקרא הצבע הלבן גוון, כי הצבע הזה יש בו הפשיטות הגמור"      (מהר"ל, נצח ישראל  פרק ל"א).

הסבר שני מביא המהר"ל לצבע הלבן – והוא קשור למהותו של מקום קודש הקודשים, ולמהותו של יום הכיפורים – למעשה ביום הקדוש ביותר, מגיע האדם הקדוש ביותר, אל המקום הקדוש ביותר – זהו החיבור לצד הרוחני של העולם:

"כי בית קדשי הקדשים לקדושתו הוא מסולק מן העולם הזה הגשמי לגמרי, ולכך לא היה רשאי לכנוס לבית קדשי הקדשים כי אם בבגדי לבן"    (מהר"ל,נתיב התורה, פרק י')

ר' שמשון רפאל הירש מסביר כי הצבע הלבן מהותו טהרה, ולכן הוא נצרך לצורך הטהרה מן החטאים. ובלשונו:

" הצבע הלבן מתאר בכל מקום לפי הבנת בני אדם, את הטהרה, כמו שכתוב: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט', ח). בצבע זה מסמלים גם את הטהרה הגופנית והמוסרית, כמו שכתוב: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני משלג אלבין" (תהילים נ"א, ט).

איפה עוד אנו נפגשים בצבע הלבן בבית המקדש וביום הכיפורים?

  • שמו של המקדש – "לבנון"
  • ביום הכיפורים ובטו באב יצאו בנות ישראל עם כלי לבן (בגדים) שאולים
  • בקודש הקודשים, ניצבת צנצנת המן – אשר קרוי "כזרע גד לבן"

יש עוד קשרים בין יום הכיפורים, בית המקדש והצבע הלבן… האם מצאתם?

נשמח לשמוע – כתבו לנו : mikdash4u@gmail.com

למעוניינים בהרחבה עם מקורות נוספים – מוזמנים לכתוב לנו ונשתדל לשלוח.